מה יש במים האפורים?

סקרים שנערכו בעשור האחרון במימון נציבות המים והמשרד לאיכות הסביבה הצביעו על הדטרגנטים (חומרים המשמשים לניקוי) כמזהמים העיקריים בנתרן ובורון במדינת ישראל. ריכוז הנתרן, הכלורידים והבורון בישראל מגיע כבר היום לערכים המגבילים את התאמתם של מי הקולחין (מי שפכים מטוהרים) לשימושי השקיה ומציבים איומים סביבתיים של הרס קרקעות, פגיעה מתמשכת בגידולים חקלאיים והמלחת מי תהום.

בהתאם לכך, אומץ באוקטובר 1999 תקן ישראלי חדש לדטרגנטים. התקן שהוכרז הינו התקן המחמיר בעולם בהיבט שלושת הכימיקלים הנ"ל. להלן פירוט של הנזקים העלולים לנבוע מעודפים משמעותיים של הכימיקלים הנ"ל.

בורון

בניגוד למזהמים אחרים, בורון הנספח לקרקע אינו נשטף אלא נצבר בה במשך השנים. לכל גידול חקלאי קיים רף עליון של ריכוז בורון בקרקע אשר ממנו והלאה לא יתכן המשך הגידול. בשנים האחרונות ניכרת בכמה אזורים בארץ פגיעה קשה בגידולים החקלאיים. בדרום הערבה, שער הנגב ועוד). הגורם לנזקים אלו הוא הצטברות בורון בקרקע במהלך כמה שנים, מאז שהחלה ההשקיה בקולחים). לבורון השפעה רעילה על מרבית הגידולים החקלאיים כבר בריכוזים נמוכים מאוד. המקור העיקרי של הבורון בשפכים הוא אבקות כביסה. אבקות כביסה מכילות ריכוזים גבוהים ביותר של מלחים - בעיקר נתרן ובורון. אבקות הכביסה מהוות כ- 70% מסך תוספת הבורון לשפכים. בשנת 2004 נקבע תקן מוביל ברמה העולמית לפיו רמת הבורון באבקות הכביסה תרד מדי שנה עד לרמה של חצי גרם לקילו מוצר. שנת 2008 נקבעה כשנת סיום התהליך. ריכוז גבוה מחצי מ"ג בורון בליטר מים עלול להזיק לגידולים המלצת משרד החקלאות היא לא להשקות במים שתכולת הבורון שלהם עולה על 0.3 מג"ל.

כלורידים (מלחים)

כלורידים הינם מולקולות אליהן נקשר יון שלילי של כלור. המליחות במים משפיעה לרעה על גידולים חקלאיים. מליחות גבוהה בקרקע גורמת לפגיעה ביכולת של הצמח לקלוט מים ובנוסף, ריכוזים גבוהים יכולים להתבטא בתופעות רעלניות בעצי פרי ובצמחים רגישים, כתמים וסימני התייבשות בעלים ובפירות. ריכוז כלור הגבוה מ 250- מ"ג בליטר מים עלול להזיק לגידולים רגישים דוגמת הדרים. אבוקדו רגיש אף בתחום שבין 110-180 מג"ל.

זרחן

עודף זרחן גורם לתהליך המכונה אוטרופיקציה (ריבוי חומר ההזנה). תחילתו של התהליך היא בתופעה הנקראת פריחת אצות. במצב זה מתכסים המים בכמויות גדולות של אצות והם נצבעים בצבע ירוק או אדמדם. עליית ריכוז האצות מביאה בעקבותיה גל של עלייה בריכוז החומר האורגני, המעודד התפתחות מהירה של חיידקים מזהמים. התפרקות האצות וגידול החיידקים מייצרים מים עניים בחמצן בעלי ריח חזק ולא נעים. כתוצאה ממים המתאפיינים בעומס זרחן, ניתן להבחין גם בעודף זרחן בקרקע הגורם לקיבוע של ברזל ומניעת קליטתו ע"י השורשים. הזרחן אינו נייד בקרקע ועובר קיבוע וספיחה בלתי הפיכה, לכן הזרחן אינו נשטף לעומק הקרקע אלא מצטבר בפני הקרקע. הצטברות זו יוצרת נזק בלתי הפיך ההולך ומחמיר על פני זמן. מערכת טיהור צמחית ידועה ביכולתה להנחית כמויות זרחן באופן מובהק שכן זרחן מהווה את אחד מחומרי ההזנה הבסיסיים של צמחי המים עצמם. כיוון שהזרחן מהווה אחד מיסודות ההזנה של הצמח, רמתו במים המיועדים להשקיה גבוהה מהרמה המותרת להזרמה לנחל, שם הוא גורם לפריחת אצות.

חיידקים פתוגניים

חיידקים פתוגניים הינם חיידקים גורמי מחלה. קיימים אינספור סוגים של חיידקים פתוגנים. לא ניתן לבדוק את כל הסוגים הקיימים, על כן נקבעו חיידקים אנידיקטורים (סמנים), המהווים אינדיקציה לאפשרות של המצאות חיידקים פתוגניים. לפיכך, כאשר בודקים מים מושבים, החיידק שנבחר להיות אינדיקטור הינו חיידק קולי צואתי. על מנת לסבר את האוזן, אציין כי כמות חיידקי קולי צואתי המותרים בכינרת או בים עומד על 200 עד 400 חיידקי קולי צואתי ל 100- מ"ל מים כתלות בתדירות הדגימות. בתקן למים המשמשים לנופש ללא מגע גוף כגון נחלים בהם שטים או מאגרים בהם גולשים בגלשני רוח משרד הבריאות מתיר עד 1,000 חיידקי קולי צואתי ב 100- מ"ל מים.

קרא עוד:
מים אפורים - איך זה עובד? »
למה להתקין מערכת מים אפורים »
ביצועים של מערכות טיהור מים אפורים »